המועצות החקלאיות קונות את התקשורת הדתית
מיליונים בעלוני שבת: הקמפיין המתוחכם
כשבכיר בענף הפרסום מעריך שקמפיין ציבורי עולה כ-4.5 מיליון שקלים, ברור שמדובר בהרבה יותר ממאבק של רפתנים קטנים על פרנסתם. הקמפיין נגד רפורמת החלב של סמוטריץ' כולל שלטי חוצות, עמודים בעיתונים, באנרים דיגיטליים, סקרי דעת קהל וכתבות ממומנות – אך האלמנט המעניין ביותר הוא ההשקעה המתמשכת בעלוני השבת הדתיים לאומיים. במשך חודשים מופיעות מודעות נגד הרפורמה בעלוני השבת, במטרה ממוקדת להפעיל לחץ על הציבור הדתי לאומי – בסיס הבחירות של סמוטריץ' עצמו.
לפי אותו בכיר בענף הפרסום, "גם אדם אחד וגם מאות בעלי מקצוע כגון רפתנים לא יוכלו לשלם מיליונים על קמפיין כזה". המסקנה שלו חדה: "רואים שזה לא מלחמת הרפתנים אלא תנובה והתאגידים הגדולים ששופכים מיליונים". הקמפיין מתנהל בשני שלבים: תחילה פרסום ממוקד בעלוני השבת, ובשבועות האחרונים הסלמה עם לחץ כבד בתקשורת ובדיגיטל. המקצועיות הגבוהה, התכנון האסטרטגי והמשאבים הנרחבים מעידים שמדובר בקמפיין מתוחכם שמאחוריו עומדים גופים בעלי יכולת כלכלית משמעותית.
שר האוצר סמוטריץ' עצמו הצביע על זהות הגורמים המממנים. בישיבת סיעת "הציונות הדתית" הוא תקף את תנובה, טרה ושטראוס, וטען שהן "מהמפרסמות הגדולות ביותר בתקשורת הישראלית" ו"שופכות עכשיו מיליונים על מיליונים על מיליונים" על קמפיין נגדו. לדבריו, החברות "פשוט קונות את התקשורת" כדי להמשיך להחזיק ב"זכות המפוקפקת לעשוק את הציבור". סמוטריץ' הזהיר: "אם תראו בתקופה הקרובה תקשורת מגויסת, חד צדדיות בוטה, הכפשות וסתימת פיות, 'ועידות' מגויסות שנקנו בכסף רב – עקבו אחרי הכסף".
האסטרטגיה התקשורתית מבוססת על הבנה מדויקת של מפת הכוחות הפוליטית. בחירת עלוני השבת הדתיים לאומיים כזירה מרכזית אינה מקרית – זהו הקהל שסמוטריץ' תלוי בו פוליטית. הקמפיין מנסה להציג את ההתנגדות לרפורמה כעממית, כאילו היא מייצגת את בעלי המקצוע הקטנים והרפתנים הפשוטים, בעוד שבפועל מדובר באינטרסים של תאגידים גדולים החוששים מאובדן השליטה בשוק החלב.
ציונות כמסווה: אידאולוגיה מול אינטרסים
הקמפיין נגד הרפורמה עוטה על עצמו גלימה ציונית-לאומית. מועצת החלב ואיגודי הרפתנים משתמשים בנרטיב רגשי המקשר בין ענף החלב לבין ערכים ציוניים יסודיים. ראובן זלץ, עורך עיתון "משק הבקר והחלב", כותב: "יש בי עצב עמוק, על ישראל שלי, על ערכים עליהם גדלתי, התיישבות, אדמה, עבודה עברית, חקלאות, חשיבות הפריפריה, ציונות". חקלאי מבוגר מצוטט במסר דרמטי: "מדינת ישראל היא לא עסק רווחי, היעד הראשוני שלנו, הקיומי, שמירה על אדמות המדינה וגבולות הארץ – והיכן שיש שדה חרוש, הציונות פורחת ומדינת ישראל קיימת".
בכנס החירום שהתקיים בכנסת ב-24 בנובמבר 2025, הגיעו מאות רפתנים למחות נגד הרפורמה, והמסרים היו טעונים רגשית. עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים, הצהיר: "רפת מושבית היא לא עסק שאפשר למחוק בלחיצת כפתור. היא בית, פרנסה, עוגן לאומי, ובעיקר מהווה את קו הגבול של המדינה". ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הציג את המאבק כשאלה זהותית: "המאבק הוא לא של הרפתנים על הרפתות, אלא מאבק על צביונה ודמותה של מדינת ישראל. האם אנחנו מדינה של ארץ זבת חלב ודבש – מדינה שיודעת לייצר בעצמה או מדינה של יבואנים ומתווכים?"
הנרטיב הזה מתעלם מהעובדות הכלכליות המורכבות. בדו"ח שפרסם משרד החקלאות בספטמבר 2025 נבדקה השפעת רפורמת פורר-ליברמן מ-2022, והממצאים מדאיגים: יבוא ירקות עלה ב-43%, אך מדד מחירי ירקות עלה ב-13.1% – יותר מעליית המדד הכללי. בעגבניות המחיר עלה ב-22% למרות עליית יבוא של 29%, במלפפונים המחיר עלה ב-21% למרות עליית יבוא של 88%, ובבצל המחיר עלה ב-29% למרות עליית יבוא של 42%. מנכ"ל משרד החקלאות אורן לביא סיכם: "הפחתת המכסים על היבוא, ללא צעדים הגנתיים לשמירה על החקלאים, הובילה לתחרות לא הוגנת שגרמה לפגיעה חמורה בחקלאי ישראל. בד בבד, המהלך, שנועד כביכול להקל על יוקר המחייה, פגע בכיסו של הצרכן הישראלי".
אך מעבר לשאלה אם יבוא מוריד מחירים, יש לבחון מי באמת נפגע מהרפורמה. בעוד שהנרטיב הציוני מדבר על הרפתנים הקטנים בגבול, הנתונים מצביעים על תמונה אחרת. ניתוח שערך עיתון "משק הבקר והחלב" מראה שרשתות השיווק הרוויחו באופן משמעותי: מניית שופרסל עלתה ב-115% בין אוקטובר 2023 לאפריל 2025, טיב טעם עלתה ב-52%, רמי לוי ב-40% ויוחננוף ב-90%. מדד תל אביב-רשתות שיווק עלה ב-60-70% תוך שנה וחצי. עו"ד רון רוגין, מומחה למדיניות תכנון במגזר הכפרי, מצוטט: "תעקבו אחר הכסף. אם רפתות היה עסק כל כך טוב, אז למה לא נפתחות 20 רפתות בשנה".
להצטרפות לקבוצת עדכוני "בני ברק עכשיו" בוואטסאפ
מעוניינים להגיב? לדווח? צרו איתנו קשר במייל האדום
כתיבת תגובה