מחדל בריאות הנפש ביו"ש: אשפוז ביתי? רק בזום
הפקרות ביו"ש: בוועדת העבודה והרווחה נחשפו פערים קשים במענה לבריאות הנפש. ח"כ וולדיגר: המדינה התעלמה במשך עשרות שנים, אמשיך להילחם.
בוועדת העבודה והרווחה נחשף מחדל קשה ומקומם, לפיו מתמודדי נפש והלומי קרב תושבי יהודה ושומרון מופקרים ללא מענה רפואי נגיש, כאשר פתרונות מתקדמים כמו אשפוז ביתי מסופקים להם באופן וירטואלי בלבד דרך אפליקציית "זום", בשל סירובם של אנשי הטיפול להגיע אל מעבר לקו הירוק.
גירעון עמוק וארוך שנים בתקציבים ובאיסוף נתונים מותיר למעלה מחצי מיליון תושבי יהודה ושומרון בעמדת נחיתות מובהקת בכל הנוגע לשירותי בריאות הנפש. בדיון מעקב נוקב שקיימה ועדת העבודה והרווחה עלה כי חרף הבטחות העבר, הטיפול הניתן באזור לוקה בחסר, סובל ממחסור חמור בכוח אדם מקצועי, ומאלץ את התושבים לכתת רגליהם למרחקים או לקבל טיפול מנותק.
יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל וולדיגר, פתחה את הדיון בביקורת על חוסר הטיפול בעשרות השנים האחרונות:
"מדינת ישראל התעלמה מבריאות הנפש במשך עשרות שנים. לשמחתי בשנים האחרונות קורה שינוי, עשינו מהפכות, גייסנו תקציבים אך זה עוד לא מספיק מורגש בציבור והעבודה עוד רבה. ביהודה ושומרון מתגוררים למעלה מחצי מיליון אנשים שמרגישים היטב את הפערים והיום אנחנו שוב נפגשים כדי לבחון מה התקדם ומה עוד ניתן לעשות".
ראש אגף שיקום בריאות הנפש במשרד הבריאות, בתיה ליידנר, הציגה את האתגרים הייחודיים הניצבים בפני המערכת באזור, וביניהם היעדר נתונים מסודרים, מרחקים גיאוגרפיים גדולים בין היישובים ואתגרים ביטחוניים. ליידנר עדכנה כי בעוד כשבועיים יתקיים שולחן עגול במרכז החוסן באפרת בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, נאלצה להודות כי בדרישתה הבסיסית של הוועדה להגדיר את מרחב יהודה ושומרון כמחוז נפרד לצורך שיפור איסוף הנתונים והגדרת המענים – לא חלה כל התקדמות.
ההשלכות של גרירת הרגליים הממסדית הזו באות לידי ביטוי בצורה הכואבת ביותר בעדויותיהם של התושבים. יעל, מתמודדת נפש תושבת האזור, תיארה מציאות בלתי נתפסת:
"מתמודד נפש לא צריך להגיע לקצה כדי לקבל עזרה, אבל זו המציאות ביו"ש. אנשים מתמודדים יום יום עם חרדות, טראומה, אובדנות ואין להם מענה נגיש. מחכים חודשים לתור, נוסעים שעות לפגישה. אין מסגרות יום, אין בתים מאזנים. מחסור חמור בפסיכולוגיים, פסיכיאטריים ואנשי טיפול. בזמן ההמתנה אנשים פשוט קורסים. בריאות הנפש היא לא מותרות או פריבילגיה. אני כבר קרוב ל-4 שנים באשפוזים. לאחרונה הוצע לי אשפוז בית, אבל אז התברר שהטיפול הוא רק בזום או בטלפון בגלל שהמטפלים לא מגיעים ליו"ש. אי אפשר להשוות את זה למישהו שמגיע אליך הביתה".
אמה, אסתי, הוסיפה וסיפרה על המשבר שחוותה המשפחה רק לפני חמישה שבועות, בעקבות אירוע אובדני שהסתיים בנס בטיפול נמרץ:
"שלחו אותה לאשפוז ביתי ובקרוב היא תחזור למחלקה הסגורה כי זה לא מספק והמחלקה השיקומית לא מוכנה לקבל אותה בחזרה עד שיעברו שבועות של איזון תרופתי. גם כשהיא מאושפזת היא נמצאת במרחב טיפולי רחוק מאוד, חילוני מאוד, שמנותק מאוד מהמקום ומהקהילה שממנה היא מגיעה וזה פוגע ביכולת לקבל טיפול ולהשתקם. אחרי המקרה האחרון החלטנו לצאת החוצה ולצעוק, אין לנו במה להתבייש".
המצוקה אינה פוסלת גם את גיבורי כוחותינו, לוחמים והלומי קרב שהגנו על המולדת ומגלים כי המדינה אינה מספקת להם מעטפת קרובה לבית. מיכה כץ, הלום קרב תושב יהודה ושומרון, זעק את זעקת חבריו:
"כיום להלומי קרב אין מענה נפשי ביהודה ושומרון וגם לא לבני המשפחה. שולחים אותם להרצליה, לצפון, לדרום.. או שמוציאים אותם לגמרי מהבית או שכל פעם יום שלם הולך על טיפול, איך אפשר להשתקם? זה לא הגיוני. יש חוסר סנכרון בין הגורמים שאחראיים לטפל בזה, צריך שיח מתמיד ויום יומי בנושא. הטראומה זו המלחמה הכי גדולה שלנו מאז קום המדינה וצריך להילחם על הלוחמים, על הילדים ועל ההורים".
אל מול אזלת היד של משרדי הממשלה, נקודת האור מגיעה מיוזמות של החברה האזרחית והאקדמיה באזור. שרון פלג, מנהלת מרפאות באוניברסיטת אריאל, סקרה בדיון את פעילותם של מרפאת בריאות הנפש ומרכז השיקום הפועלים במוסד מזה שנתיים וחצי. המרכזים, המעניקים מענה ממוקד להלומי קרב, מתמודדים ובני משפחותיהם, רשמו כ-1,500 מגעים טיפוליים במהלך שנת 2025. פלג ציינה כי המרפאות פועלות בשיתוף פעולה עם אגף השיקום וחלק מקופות החולים, וכי הצוות המונה כיום כ-20 מטפלים צפוי להתרחב על מנת לעמוד בביקושים הגבוהים.
בסיכום הדיון, הטיחה ח"כ וולדיגר ביקורת חריפה בנציגי משרד הבריאות על קצב התקדמות הדברים:
"לא יתכן שאנחנו יושבים כאן, שלושה חודשים אחרי הדיון הקודם ועדיין ממתינים לפגישה המיוחלת שבה רק יתחילו לדון בפתרונות. אני דורשת לדעת מה אתם עושים, לראות תכניות עבודה, תקציבים ואיפה זה נמצא בסדר העדיפויות. אם צריך לשנות משהו בחוק, או שחסרים משאבים- תפקידכם לבוא ולדרוש אותם ולמצוא את הפתרונות. אני מברכת את החברה האזרחית שקמה ועושה, אני מאמינה גדולה בחשיבותה אבל הקטר המוביל אמור להיות המדינה והיום זה לא כך. אני אמשיך להילחם על כך בכל כוחי".




כתיבת תגובה